הקשר בין חרדה ומוסדות החינוך

גישות פסיכולוגיות המדגישות את המשמעות השלילית של הפירוד מן הבית, הסבו תשומת־ לבם של המחנכים לנקודת תורפה חשובה בחינוך המוסדי. גישות אלו, שהתייחסו במקורן לילדים צעירים, הוחלו ללא הצדקה אף על חינוך מתבגרים. הן העמידו את הפנימייה באור מפוקפק מבחינה חינוכית והתעלמו מן האפשרויות הרבות הטמונות בה להפעלת השפעות חינוכיות מגוונות.

עם התארכות גיל הילדות מצד אחד, ועם ריבוי ההישגים מצד שני, פחתה חשיבותם של ההורים כמצפן חינוכי, והחינוך המתוכנן והממוסד קיבל חשיבות מרכזית. הצורך בחינוך ממושך, מגוון ומבוסס יותר, הפך משפחות רבות ל" סוכנויות" חינוך לקויות. עם העלייה ברמת ההשכלה, גדל הפער בין ידע ההודים לבין הידע של הדור הצעיר. מצב זה בולט במיוחד בקרב השכבות הנחשלות. המשפחה נעשתה סביבה חינוכית בלתי מספקת לחינוך מתבגרים. היא מהווה מסגרת מצומצמת מדי לפעילות המתבגר וחסר לה הידע המקצועי הנחוץ לחינוך בגיל זה. בית הספר מתקן אותם באופן מועט מאוד!